מילים בגובה העיניים

 

"המילים הן רק אבנים שמניחים בשביל לחצות נחל, הן שם בשביל שנוכל להגיע לגדה האחרת, הגדה האחרת היא החשובה.. וכל אדם שקורא הוא הגדה של עצמו."  סראמאגו, המערה, עמ' 58, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003

 

 

מחשבות בדרך לתערוכה

תערוכה קבוצתית מתחילה מרעיון שאינו מרפה, אח"כ בא חיפוש (אבל אז גם נדמה שהרעיון היה שם תמיד..). החיפוש פתלתל ולוקח אותי פיזית למקומות חדשים, ומפגיש אותי עם עולמות יצירה שונים ומתחילה להזדחל פנימה תחושה של בלבול וסחרור. עבודה אחת נשארת בתוכי יותר, עבודה מפנה מקומה לאחרת, ואני חווה תחושת כאוס זמני, כבתוך ניסוי כלים, כיוון צלילים ארוך וקולני. אני מתחילה לכתוב אל המחשב שברי מחשבות- מילים, שיצטרכו ברבות הזמן להצטלל ולהפוך ל 'מילים בגובה העיניים', תערוכה קבוצתית שתפעל על הצופה. תהליך ארוך מביא אותי להכרה (ואולי לא, שהרי ידעתי  זאת מראש) שאין דרך אחת לפצח את הקשר : שפה-דימוי. ואני מתבהרת לעצמי ויודעת שכוונת התערוכה היא להפגיש את הצופים עם אמנים עכשוויים שבעבודותיהם מצאתי קשר מרתק אל השפה והציפייה היא שנרגיש בביקור בתערוכה, כבדרך אגב, שהשגחנו בפעם הזאת על השפה, שמנו ליבנו אל המילים ואגב כך השתכללנו ביכולת לקרוא דימויים - עבודות אמנות עכשווית (שניים במחיר אחד) .

 

פתח דבר

שפה ודימוי- כל כך בסיסי. תינוק מגיח אל אויר העולם ונפתח לפניו עולם שלם של גירויי צבע וצורה הנחווים במקביל לעולם המילה שבע"פ. המילים שמשמיעה האם לרך הנולד, לצד התבהרות דמותה לפניו והתבהרותו לפניה, זהו הגרעין שאינו עוזב. אין טבעי יותר משפת אם. השפה, נמצאת בתווך, בינינו לבין העולם ומאפשרת לנו לייצר תקשורת ולהתנסח על ועם העולם.   

מילים מצויות היום כמעט בכל אינוונטר עבודות של אמן עכשווי.

התערוכה מציגה עבודות נבחרות תחת ההקשר של מילים, שפה ודימוי. הקשר נמצא אצל אמנים רבים, מפעפע תמיד. כוונת 'מילים בגובה העיניים'  היא לעורר את המבט אל השפה לבחון הקשריה אל הדימוי ובמקביל לנסות לחזק קשרים של שפה ודימוי, אל מקום.

גובה העיניים הוא נקודת התייחסות. אם עבודת האמנות תלויה כך שגובה העיניים של הצופה נמצא במרכזה, אזי נמצא שתלינו אותה כהלכה. 'דיבור בגובה העיניים', מציין בשפה המדוברת,  דיבור בהיר ונהיר לשומע. דיבור מחפש וזקוק לעיניים מפרשות ועבודת האמנות מחפשת גם היא את עיני המתבונן, מחפשת את גובה העיניים של הצופה, ולכן 'מילים בגובה העיניים' מתכוונות לברור, לזה שייקלט אצל המתבונן.

קריאות של עבודת אמנות- מתפענחת לאיטה. בשלב הראשון עבודת האמנות פועלת אצלנו במקום בו אין מילים. במטא-שפה וכבמעשה קסם, עם הראייה נוצרת תחילתה של חוויה. רק אח"כ אנחנו מתחילים להשתמש בתווך של המילים, אם לשם דחייתה של העבודה על ידינו ואם לשם קבלתה.. מול עבודת אמנות אנחנו בשעריו של מבוך ולו כמה אפשרויות כניסה: צבע, טקסטורה, דימוי, שם האמן, שנת היצירה, שפה המשתרבבת פה ושם: מילים,אותיות.. אנחנו בוחרים בכיוון אחד ועושים איתו צעדים ראשונים. מילים מאפשרות לפרק, להעשיר ולעבות את החוויה, דווקא בגלל שהן תווך מוכר יותר מכל. באמנות העכשווית נפרצו הגדרות וחומרים, טכניקות, כמו גם מילים, ציטוטים, משפטים, שפה גבוהה כמו גם נמוכה, הוזמנו להיכנס, להיות ולעיתים לכבוש, את מקום הדימוי, או להיות הדימוי עצמו.

ייחודה של התערוכה הוא הפניית מבט חוזרת אל המילים, אל השפה, אל העברית, כדי שנוכל שוב לשאול שאלות שצריכות להישאל על הקשר בין שפה לאדם ובין שפה למקום. כדי שנברר את  הצורך בתיווך באמצעות השפה ונבחן את הזליגה המופלאה בין שפה, לדימוי. בדרך נתענג שוב על נס העברית החדשה.