נורית גור-לביא - פריחה מרומית

 

'פריחה מקומית' היא תערוכה מגוונת המציגה מבחר מיצירתה האינטנסיבית של נורית גור- לביא (קרני) בשנים האחרונות. את ציור פרחי הארץ החלה לפני יותר מעשור. בתערוכה מוצגת סדרה  של ציורי אקוורל 'אירוס ארגמן, קדימה', סדרת תחריטים 'פלורה פלשתינה', תחריטים מטופלים בצבע של מגוון פרחי בר, מיצב של קרשים עליהם מצויירים חצבים, ציורי רקפות מכביש 443 על נייר בכבישת יד ועוד.                                                                                                       

 

לצד ציור הפרח, כמעט תמיד מצוין גם שמו, התאריך והמקום בו נקטף \ צויר, כמשלימים הכרחיים לעבודה. אלו מעגנים אותו כפריחה מקומית אופיינית לארץ.  במהלך הזה היא 'שותלת' מחדש את הפרח שנקטף לצורך הציור ומייצרת דיאלוג חדש ומתמשך עם המקום, שאינו שייך רק לזמן פריחה. עצם כתיבת הפרטים מנכיחה את זהותם מחדש, מבקשת 'לא לשכוח'.                                                                                

 

סדרת החצבים המצויירים מסמנת את החצבים שנשתלו לאורך כביש 6. הכביש חדש יחסית והחצבים נשתלו מחדש לאורכו. בכך מציינים סימניו של הפרח בציור גם עקירה ושתילה מחדש, כסימניו של המקום.  החצבים צוירו כמעט בדחיפות בסוף הקיץ האחרון, עם ראשית פריחתם. הרדיו שידר אזעקות ושמות של ישובים עם משמעות מלאת תקווה: 'כרם שלום' ,'כיסופים' ו'טללים', מקומות ישוב ישראלים בהם התרחש העימות הצבאי האחרון (מבצע 'צוק איתן') ואלו נכנסו אל תוך הציור והפכו את ציורי החצבים לקריאה שהיא גם פוליטית. הפרחים הם סימנים אל-זמניים, פורחים בעונתם ומנגד מסמנים מקום וזמן ספציפיים.

 

ציורי הפרחים של נורית מעידים על מיומנות רבה ומזכירים פעולה של רישום וציור קליגרפי. בכך הם דומים למעשה ציור יפני. למתבונן נדמה שגם הוא יכול כעת לצייר חצב, או רקפת. הקלות בה נתפס מעשה הציור למתבונן, נובעת ממיומנות הציור שלפניו. נורית מתכתבת עם סוגת ציור היסטורי- בוטני שהיה נהוג מהמאה ה-15, יצירת מגדיר פרחים מקומי על ידי ציור הפרטים (גבעול, כמות פרחים, מידת פריחה, צבע, סימני העלים ומספרם ועוד), אך אין זה כך, שכן נורית אינה מנסה לייצר אינוונטר. בפעולה יש ניסיון כן לתפוס את זהותו הפרטית של כל פרח, גם אם הוא אחד מקבוצה. 'דיוקן' לכל פרח עם המשימה להכיל את הריבוי, לצייר עוד מן הפריחה המקומית הנכבשת ונעלמת תחת בטון, צמיגים, גדרות ויישובים. פריחה מקומית מזכירה תופעה אלרגית, מעקצצת ומגרדת, מקומית אבל גם חולפת. בכך מתאפשרת קריאה עכשווית של התערוכה כנותנת סימנים של מקום ששאלת הקביעות מול הארעיות בו היא מרכזית.