דינה שנהב - והארץ עודנה עומדת

 

מעבדת זיכרון ומחפשת אחר שורשים

שם התערוכה 'והארץ לעולם עומדת', ניתן בהשראת פרק א' בספר קהלת. הספר הוא ביטוי לחתירה רוחנית. גם       

את עבודותיה של שנהב אפשר לקרוא ככאלה.טיול בין תערוכות עבר של דינה שנהב, וטיול בתוך התערוכה

הנוכחית, מעלים חיפוש אופייני וקבוע אחר מקום. חיפוש עקר אחר שורשים שאין לבני הדור השני לשואה יכולת

ליצרם, שכן נעקרנו, ונדדנו ונדמה שהמקום עוד לא ממש 'יושב עלינו' או אנחנו 'עליו'.  התערוכה בנוייה

מפרגמנטים,

מקטעים, נוכחויות שונות הנמצאות יחד ומחזיקות שלם פרדוקסלי, מלא סתירות: בריכת מים שחורים ופרחים,

פסיפס ספוגים, יער ספוגים, צילומי יערות בגרמניה, ציורי יער (שחור \ לבן) , עבודת שקיעה (וידיאו) מול עיר

מפוחמת, עבודת שקיעה מנצנצת.

 

עבודת פסיפס ספוגים

המוזאיקה עשויה אבנים קשות ואצל שנהב היא עשויה מ"אבנים" רכות, התלויות על קיר קשה, ניגוד שהוא אמירה, עמדה תרבותית, פוליטית. העבודות אינפנטיליות במודע, והעיצוב הצורני  גס, על גבול הפרימיטיווי, המחצין את עילגותו. הספוג הביתי, פנים המזרן, החלק האינטימי והרך, חשוף ופגיע. הפרטי והביתי נהפך לציבורי. הנחות, הנמוך, הילדותי, מוגדל ומועצם והופך לציור קיר שאמור להנציח"

 

היער: צילומים, ציורים, עבודת מיצב בספוגים

תצלומי היערות הגרמניים של שנהב, נראים במבט ראשון, תמימים. 'יער שחור' במיטבו. אלא שאין בהם דבר 'פשוט' ואי אפשר להתייחס אליהם כאל אוסף עובדות. היערות המצולמים מספרים על זיכרון פרטי ולאומי. בהם התרחשה הזוועה. הם היו מקום המפלט שגם איפשר למעטים –  חיים. הסוד, היה ביער. היער הוא מקומו של התת מודע, אזור בו ניתן להתפרע, איזור בו ההדחקות נפרעות. צילומי היערות הגרמניים מתכתבים עם עבודת הספוגים שבחלל העליון. העצים בציור ובצילום קטומי צמרות.

העצים במיצב 'היער' ספוגיים, מקוצצים ויבשים, בציורים היער הוא בעצם סימן, קליגרפיה אישית, יבש, פחמי, או מתפחם בדרך אל העיר . לעומתם בצילומים המתעדים לכאורה 'מקור היסטורי' היער ירוק ודשן. את היובש אפשר לנסות להסביר בדרכים שונות. אולי זהו המרחק של הזמן בו אובדת גם לחלוחיתם של האירועים ההיסטוריים, אולי העובדה שזהו עיבוד מיד שניה של זכרונות שקהו, ואולי היובש הוא אמירה מסוג אחר, שפה אישית, טביעת האצבע של האמנית על הזיכרון, על העשייה. 

שנהב פועלת בעזרת פרקטיקות שונות ומדיומים שונים של האמנות. היא ניגשת אל אתרים מדומיינים, אתרי מלחמה, אתרים ארכיאולוגיים ומנסה בעזרת ההדבקות, הגזירות והמצרפים, לייצר תמונה חדשה, משקלים חדשים.

 

היסטוריות גדולות וקטנות: היסטוריה משוחזרת של אישה אחת, אמנית בשנות ה-40 המוקדמות לחייה, אמא, ובת, המנסה לחבר בין הדברים, לשכללם לכלל עבודות המתחברות ומייצרות קשר סיפורי עקיף. שנהב סופגת הכל, מספיגה אל תוך הספוג היבש זכרונות, צבע, צורה ומנסה להכיל את הסוף ואת העדרו בו זמנית.