אלכס טוביס - התיישבות תחילה

 

מבט בנופי הארץ שאלכס טוביס מצייר ומציג, מרגיש מוכר. הבתים הקטנים וגגותיהם האדומים, אופייניים לכפרים ולהתיישבויות בארץ: בתים,עצים ועשב השדה. העין מתרגלת אל העצים הגבוהים, שירקותם מובילה, מכילה, משפיעה, מצלה, נמצאת ונוכחת ולפתע הקומפוזיציה צריכה הסבר: הגזעים דקים ותמירים, עולים לגובה והעלווה הירוקה שמעליהם כבדה מדי, נראית כמוח אנושי ירוק ומלא והעין מתערבלת בתוך הירוק והירוק כבר מאבד אחיזתו ב"יש" שבחוץ.                                              

העבודות נדמות כפרגמנט שהוצא מהנוף וטופל. לעיתים העבודה בנויה 2,3,4 חלקים כשכל אחד מהחלקים נדמה כיכול לעמוד לעצמו שכן הנוף יכול להמשיך משני צידי הבד עוד ועוד. אלכס מוציא ומביא אל הבד רק חלק נוף. הוא מדבר על ציור ועל עצמו ולשם כך הוא משתמש בפלטה, בגודל, בקומפוזיציה ובנוף, מודע להשפעות עליו ומודע יותר לרצונו לצייר ציור שאינו בהכרח ריאליסטי.

הבחירה בנוף ובטבע היא בחירה לצאת מהסטודיו, להתעמת עם מה שהיה שם, עם מה שנבנה בנוף כ'התיישבות תחילה', עימות עם עצמו מול נופים האגורים בתוכו מ'שם' אחר, כבד ואירופי, ומולם הנופים מכאן, הנוכחים במרבית חייו ולכאורה אינם מכבידים, שייכים לשפלה, למישור לארץ

 

 

הצבעים אצל אלכס נמצאים 'ליד' הפלטה הטבעית: הוורוד- מדי, הצהוב- מדי, הכחול- משונה. אלכס צוחק וקורא לזה "השפעה של הוקני' עליו (צייר אמריקאי 1937), אבל  גם מזכיר את השפעת הצייר הישראלי מיכאל קובנר (יליד 1948) ויצחק לויתן, צייר רוסי (1861-1900) . מתוך בטחון ושמחה הוא מושפע, לוקח ומערבב ויוצק אל סגנונו הבטוח, הכן והאמיץ רמזות והשפעות מבורכות, ביטוי לחירות גדולה ונהדרת לצד מחויבות שלקח עליו כשהחליט לצייר עצים ובתים, נוף ישראלי בטוח..

 

אם אראה הרבה נופים אדע לזהות אל אלו של אלכס, אם אראה הרבה ים, אוכל לזהות את זה של אלכס, אם אראה הרבה דמויות- אוכל לזהות את אלו של אלכס. הוא מצייר דמויות, ונופים, וים אבל בכולם יש מין שמיכה, ערפול, צעיף סמי-שקוף, המותיר אותנו עם הדימוי הריאליסטי הברור, אבל מספר לנו סיפור על נסתר, על סוד, על מתח וציפייה, על עתיד ועבר הכרוכים ביחד ומספרים את סיפורו של ההווה: אמן, ציור, מקום.

התיישבו תחילה!

 

אפי גן \ספטמבר 2014